הכרעת דין בתיק ת"פ 24534-05-10 - פסקדין

מזכה הנאשמים 1-4 ו- 6-8 מכל המיוחס להם והנאשם מס' 9 מעבירות ההתפרעות והשידול להתפרעות, אך מרשיעו בעבירת הפרעה לשוטר במלוי תפקידו.

רקע

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המיחס לכולם עבירות של התפרעות והפרעה לשוטר ולנאשמים 3, 4, 9 ו- 10 גם עבירה של שידול להתפרעות. הנאשמים 5, ו- 10-12 ככל הנראה עזבו את הארץ, וההליכים נגדם הותלו. משכך לא נשמעו ראיות בעניינם.

על פי כתב האישום, ביום 14.5.10 בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, התקיימה הפגנה בה השתתפו כ- 250 איש, ובהם הנאשמים. המפגינים עמדו בגן ציבורי ברחוב דרך שכם, ובמהלך ההפגנה חצו חלקם את הכביש לעבר צומת הרחובות עות'מאן בן עפאן ואבן ג'ובייר (להלן: הצומת), במטרה להכנס לשכונת שמעון הצדיק. בהגיעם לצומת, התישבו המפגינים על הכביש ו" גרמו לחסימתו כליל באופן ששיתק את תנועת כלי הרכב והולכי הרגל במקום". כן נטען, כי המפגינים סיכנו את עצמם ואת המשתמשים האחרים בכביש. בשל כך, קצין המשטרה אמיר ארזני הורה למתפרעים לעזוב את הצומת, אך המתפרעים נשארו במקום כשהם שלובי זרועות, וסרבו להתפנות. לפי האישום, חלק מהמתפרעים אף תקף שוטרים וקיללם.

לנאשם מס' 1 מיוחס, מעבר להשתתפות בהתפרעות, גם סירוב להתפנות מהצומת, אשר חייב את השוטרים להרימו ולהכניסו לניידת במאמץ רב.

לנאשמים 3, 4 ו- 9 מיוחסת הובלת ההתפרעות ועמידה בראש המתפרעים, אשר התבטאה בשלהובם באמצעות מערכת כריזה, ובקריאתם להשאר בצומת ולהתנגד למשטרה. בשל כך יוחסה להם גם עבירה של שידול להתפרעות.

לנאשם מס' 6 מיוחסת חסימת דרכם של שוטרים אשר ניסו לעצור מתפרע אחר.

לנאשמים 7 ו- 8 מיוחסת דחיפתם של שוטרים אשר ביקשו לעצרם (המאשימה בחרה שלא ליחס להם עבירה של תקיפת שוטר, אלא רק את העובדות המקימות עבירה זו).

הצדדים היו חלוקים הן ביחס לעובדות להן טענה המאשימה והן ביחס לפרשנות המשפטית להן.

המחלוקת ודרך ההכרעה בה

המחלוקת העובדתית ביחס לאשום התפרסה על שני מישורים: המישור הראשון הוא תיאור הארוע במבט כללי, תוך בחינת מעשי כלל המשתתפים בהפגנה ובהם גם הנאשמים. המישור השני הוא המעשים המיוחסים לנאשמים בנפרד. מחלוקת זו נוגעת גם לסעיפי החיקוק המיוחסים לנאשמים. סעיף ההתפרעות נוגע יותר לתיאורו הכללי של הארוע, קרי, התנהגותם של כל המפגינים שהיו במקום ובהם הנאשמים. סעיף ההפרעה לשוטר נוגע יותר לחלקם הפרטי של הנאשמים במסגרת הארוע.

אעיר, כי מלבד חריגים אליהם אתייחס בהמשך, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא ביחס למישור הראשון, תיאורו הכללי של הארוע: בעוד המאשימה הציגה תמונה של התפרעות קשה ואלימה, הנאשמים הציגו תמונה שונה בתכלית, של משמרת מחאה רגועה אשר נתקלה בתגובה אלימה ולא מוצדקת של המשטרה. ביחס לחלקם הפרטי של מרבית הנאשמים, המחלוקת העובדתית היתה מצומצמת בהרבה.

לצד המחלוקת העובדתית, נפערה גם מחלוקת משפטית ביחס לפרשנות הראויה למעשיהם של הנאשמים. כמו כן, עלו טענות הגנה נוספות, בענין הפליה פסולה בין הנאשמים ובין פעילים מצדה השני של הקשת האידיאולוגית.

על מנת להקל על הקורא (וגם על הכותב) אפצל את הכרעת הדין: ראשית אתייחס לאישום ההתפרעות, הנוגע לנאשמים וליתר המפגינים. לאחר מכן אדון באישומי השידול להתפרעות, וההפרעה לשוטר ושם אדון בראיות הנוגעות לכל אחד מהנאשמים בנפרד.

ראיות הצדדים

הארוע תועד במלואו על ידי צלם משטרתי. הוגשו לבית המשפט תקליטור של הארוע כולו (ת/1א) ותקליטור ערוך שארכו 28 דקות, ובו תועד רק החלק של ירידת המפגינים לצומת ומאמצי השוטרים לפזרם (ת/1). יש בתיעוד זה כדי להקל על קביעת ממצאים ביחס לתיאור הארוע ולהתנהלות המפגינים כגוף. עם זאת, למעט חריגים אליהם אתייחס מפורשות, קשה לזהות בו את הנאשמים ולהסתייע בו כדי לקבוע ממצאים לגביהם.

מטעם המאשימה העידו קציני משטרה ושוטרים אשר היו במקום. לשם יעול הדיון הסכימו הנאשמים להגשת אמרות החוץ של מרבית עדי התביעה והסתפקו בחקירה נגדית שלהם.

מטעם ההגנה העידו הנאשמים עצמם וכן עדים נוספים מטעמם, אשר התיחסו לענין המחאה נגד ההתישבות היהודית בשכונת שייח' ג'ראח ומערכת היחסים העכורה בין המוחים ובין המשטרה.

אישום ההתפרעות